הטרמפיסט הסודי של ההנקה

3 פברואר, 2012

הנה תעלומה מסקרנת: 21% מהסוכר בחלב אם עשוי מחומר שאף תינוק לא מסוגל לעכל. זה נשמע לא הגיוני: אחרי שחלב האם עוצב במשך 200 מיליון שנות אבולוציה, חלק גדול ממנו "מתבזבז" ובכלל לא עוזר לתינוק? אבל מתברר שהוא עוזר, ועוד איך.

את הסיפור המרתק הזה מצאתי בכתבה של מוסף כלכליסט (המצוין!), שכותבים השבוע על הדרך שבה החיידקים מנווטים אותנו מבפנים. מתברר שב־2007 היה לחוקר מאוניברסיטת UCLA רעיון מעניין: הוא חשב שהסוכר הבלתי־מתעכל כלל אינו מיועד לתינוק, אלא למישהו אחר, שחי בתוך התינוק. הוא לקח מאות דגימות של חלב אם, בודד מהן את הסוכר הבלתי מתעכל, והכניס אותו להמון תרביות של חיידקים שחיים במערכת העיכול שלנו. אף אחד מהם לא הצליח לפרק את הסוכר הזה, והחיידקים בכל התרביות מתו מרעב — עד שב־2009 גילה החוקר שחיידק מסוים בשם ביפידו מפרק את הסוכר הבלתי מתעכל ביעילות, ומשגשג דווקא בנוכחותו.

הביפידו כמעט לא נמצא בגופם של אנשים בוגרים, אבל בגופם של תינוקות הוא החיידק המשמעותי ביותר: מכיוון שהוא יכול לעכל את הסוכר המיוחד, יש לו יתרון על כל החיידקים האחרים, הוא מתרבה מהר מהם ובעצם לא משאיר להם מקום. זה קורה בדיוק בתקופה שבה לתינוק יש מעט מאוד נוגדנים או מיצי קיבה שיגנו עליו — ובדיוק בזמן הרגיש הזה, הביפידו מגן על התינוק מבפנים ומונע מחיידקים אחרים להתרבות בתוכו. במילים אחרות, כל עוד מערכת החיסון עדיין אינה מפותחת, הביפידו מספק לה תחליף. "תחשבו על האסטרטגיה המבריקה של האבולוציה", מסביר החוקר מ־UCLA, "אמהות מגייסות צורת חיים אחרת, כדי שתעשה בייביסיטר לתינוקות שלהם".