מה זה השטויות האלה, "חופשת לידה"?
בתור מי שנמצאת בשלהי "חופשת" הלידה שלה, ובתור דולה שמלווה נשים מהשנייה שבה הן מתחילות את חופשת התענוגות הזו ועד סופה, אני חייבת לומר דבר אחד ברור: חופשה זה לא. הרצונות שלך והצרכים שלך מתבטלים לחלוטין מול אלו של התינוק. כל הזמן יש מישהו שרובץ על הידיים או על הציצי שלך, את לא ישנה, את גמורה לחלוטין יום ולילה, ובגלל שאת "בבית בחופשה" העולם מצפה שתנקי, תבשלי, תשטפי כלים, תכבסי, תקפלי, תסדרי, תאכילי ותגדלי עוד ילדים, אם יש. בסוף כל יום כזה את אמורה גם להפנות חלק מהררי השלווה שצברת במשך היום אל בעלך – הוא, הרי, עובד באמת. אפשר להתפוצץ.
אז חברות, במילון שלי, חופשה זה בתאילנד, על חוף אקזוטי. מה שאנחנו מקבלות אחרי הלידה הוא לא חופשה – הוא עבודת פרך. זו, כמובן, "לייבור אוף לאב", אבל האהבה שמעורבת כאן לא גורעת גרם מהתשישות הכרונית ומהתמוטטות העצבים. רוב הגברים חושבים ש"דיכאון לאחר לידה" זה משהו שקורה למשוגעות. אני אומרת: נראה אתכם. עזבו ארבעה חודשים: נראה אתכם מעבירים ככה שבוע, בלי חיים ובלי שינה, ואז נדבר על דכדוך.
בסיפור הזה דרוש שינוי יסודי – ושינוי מתחיל, קודם כל, בראש. אם זו לא חופשה, אין שום סיבה שנקרא לזה ככה. השימוש במילה "חופשה" דופק אותנו מכמה כיוונים: קודם כל מכיוון בני הזוג שלנו, שמופתעים (בעיקר בלידה הראשונה) לגלות שאנחנו לא בהכרח נהנות מהבילוי שהמחוקק ארגן לנו. שנית, מכיוון המעסיקים שלנו, שנוח להם מאוד ללחוץ עלינו להפסיק להתבטל ולחזור לעבודה האמיתית – זו שמכניסה כסף לכיס שלהם, כמובן. ושלישית, זה דופק גם את הראש שלנו ומזין את האשמה האינסופית שהיא מנת חלקה של כל אמא – שהרי אם זו חופשה, למה אני לא מצליחה להיות סופר-אמא וסופר רעיה ולהפנות ים של תעצומות לילדים ולבן הזוג?
רצה הגורל ובדיוק יום לפני שאני כותבת את הדברים, ב-21 בינואר, הכנסת העבירה בקריאה ראשונה הצעת חוק שקוראת להחליף את המילה "מעביד" במילה "מעסיק". ח"כ נחמן שי, אחד מיוזמי החוק, הסביר בדיון בוועדת העבודה שמעביד הוא "מונח אנכרוניסטי שיש לו קונוטציה שלילית של אדון ועבד. זה לא רק עניין סמנטי: השיח הציבורי ישתנה, ובעקבותיו גם התפיסות והדעות".
אז עם כל הכבוד, יש לי הצעה משלי: גם בעניין חופשת הלידה, "זה לא רק עניין סמנטי". אני קוראת לכן להצטרף אליי למאבק שיוביל לביטול המונח ההזוי הזה, "חופשת לידה", ולהחלפתו בביטוי שישקף את המשמעות האמיתית של התקופה הזו. באנגלית קוראים לזה Maternity Leave. בעברית אפשר לקרוא לזה התאוששות מלידה, או משכב לידה (למרות שבהגדרה המקובלת השם הזה נוגע רק לשבועות הראשונים אחרי הלידה) או כל שם אחר שנבחר יחד, כל עוד הוא יציג את המציאות כמו שהיא.
יאללה, לעבודה.
[ואני אפילו לא נכנסת לאורך – סליחה, קוצר – חופשת הלידה. זה נושא לדיון אחר. אבל אחרי שננצח במאבק הזה, גם תורו יגיע].
"הרגשתי שאת ממש כמו משפחה"
מיכל המקסימה,
בסוף שנת 2010, בהיותי בת 35, הרגשתי צורך להביא ילד לעולם. לשמחתי, למרות בעיות מסוימות בקשר, בן זוגי הסכים איתי ונכנסתי להריון. לקראת סוף ההריון החלו חששות ופחדים מהלא נודע ומהחוסר בידע ובניסיון מעשי. החלטתי להיעזר בדולה. לא עבר זמן רב, ונכנסת לחיי.
את בראש ובראשונה אמא בעצמך, מה שמקנה לך ניסיון מעשי רב, אבל זו אינה הסיבה היחידה לרומן שלי איתך. את מאוד מקצועית – אפשר היה להבחין בכך כבר מהרגע הראשון. הפכת למרגיעה הראשית שלי, והורדת לי את סף החששות.
במהלך ההריון והלידה חסר לי מאוד הקשר עם אמי, שנפטרה לפני כמה שנים; את, בהיותך אדם מאוד אנושי, סבלני, חם ותומך, מילאת חלק משמעותי מהחוסר הזה. בתוך זמן קצר ביותר נקשרתי אלייך מאוד, והרגשתי שאת ממש כמו משפחה: ליווית אותי בפגישות אצלי בבית וגם באמצעות שיחות טלפון. ביום הלידה הגעת לבית החולים במהירות, ידעת בדיוק מה לעשות, וגרמת לי להרגיש הכי בנוח שאפשר. הרגעת גם את בן זוגי, שהיה שם לצדי במהלך הלידה. לאחר לידה לא פשוטה, פיזית ונפשית, היית שם בשבילי הן בבית החולים והן בבית.
מיכל המדהימה, היית שם בשבילי ברגעים הכי חזקים ומשמעותיים שהיו לי אי פעם בחיי, והפגנת הרבה חום, רוך ואהבה. אני ממליצה עלייך בחום רב לכל יולדת.
סמדר, אמא של מעיין (052.385.1994)
